<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין שס"א</h1>
<h2>דף קי:</h2>
והמצוה השס"א היא שהזהירנו מהפסיד כלי התשמיש מן הזכרים מאי זה מין שיהיה מבעלי חיים, שוה בזה האדם וזולתו. והוא אמרו יתעלה אחר אמרו ומעוך וכתות ונתוק וכרות (אמור כ"ב) ובארצכם לא תעשו. ובא הפירוש (ספרא) גם כן ובכם לא תעשו. והעובר על לאו זה לוקה. כלומר מי שיסרס איש מאישי אי זה מין שיהיה. ובפרק שמונה שרצים (ק"י:, קי"א.) אמרו תניא מנין לסירוס באדם שהוא אסור תלמוד לומר ובארצכם לא תעשו בכם לא תעשו, ואפילו מסרס אחר מסרס חייב דאמר רבי חייא בר אבון אמר רבי יוחנן הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב שנאמר לא תיאפה חמץ ולא תיעשה חמץ במסרס אחר מסרס שהוא חייב שנאמר ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כרות חייב על נתוק לא כל שכן אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במקומות משבת (ק"י:—א'., קל"ד., קל"ה.) ויבמות (עי' ע"ה—ו'.).
